<h1>תשובות בעלי התוספות סימן כ"ח — תשובת ר"י</h1>
<h2>דף עב:</h2>
מעשה בא בבית ר' יצחק שכלה היין עד הברזא, והגביה גוי אחד לבדו החבית, ובאותו שעה משך ישראל את הברזא ולקח היין בקנקן ישראל. והתיר יין הנשאר בחבית, ואסר אותו שיצא לחוץ. דהכי אמרינן בהשוכר, המערה מחבית לבור, קילוח היורד משפת חבית ולמטה אסור, ומוקי לה בגוי המערה. ופריך אי גוי אפילו גוה דחבית ליתסר. ומשני כח דגוי דרבנן אסור, דנפק לברא גזרו ביה רבנן, דלא נפק לברא לא גזרו ביה רבנן, הילכך שרי מה שבחבית. וא"ת הא אמר להו רב חסדא להני סבוייתא. כי מליתו חמרא קטיפו קטופי, ולא בקילוח. אלמא משמע דאי נפק בקילוח היה אסור יין הנשאר בחבית על ידי ניצוק. הא לא דמיא להא, דהתם קא שפיך לתוך (כף) [כד] של גוי, שהוא יין נסך גמור, שהרי הוא בכליו של גוי. אבל הכא שהיין שבתוך החבית אין בו איסור יין גמור, אלא מכח גוי, לא נאסר ההוא דלא נפק לברא מטעם נצוק, שנתחבר לו יין הנאסר על ידי כח גוי, דלא הוי נצוק ליין נסך ממש.
